כך התקבל בתיבה האישית. דברים חריפים מאד, אבל אמיתיים לטעמי. הם נוגעים במגמה ברורה הפושה אצלנו לאחרונה:
החרפה המצולמת הזו חייבת לשמש כתמרור אזהרה וקריאת כיוון לכולנו.
אם הגענו למצב שבחתונה "חרדית", עומד זמר על במה, והוא משלהב את הקהל, באמצעות מוזיקה הלקוחה מפאבים חשוכים, על רקע תותחי עשן, ונגנים המפזזים על הבמה בתנועות מכוערות הלקוחות מעולמות מסויימים מאד, והקהל שבוי אחריהם, ומחקה אותם עם תנועות ידיים ורגליים מזוהמות - כולנו צריכים לחשב מסלול מחדש.
הגבול מעולם לא היה שברירי כל כך, בלתי נראה, ומישהו מנצל את זה. בין עולמנו הזך, הרואה בשירה וזמרה פונקציה של עבודת ה' והתרוממות, לעולם הגויי שרואה במוזיקה גשר למערכת של הנאות ותועבות - פעורה תהום אינסופית.
הקליפים המטונפים הללו, והשחקנים המככבים בהם, יוצרים לנו גשרים ומחלפים בין העולמות המרוחקים. להוותנו ובושתנו, מיטב נערינו וצעירינו מחוללים על הגשרים בלי בושה, בידיהם מבצעים תנועות נוראיות, גופם מתנועע אנה ואנה, והעיקר, הם עוד שרים "אין אדם נוקף"!!!!
הזמר הזה הוא לא היחיד, אם כי הוא יחיד באומץ שלו לקחת מילים קדושות, ולחבר אותם לעולמות של טומאה וסיאוב. מי שחושב אחרת, או שחושב שההגדרות כאן קשות מדי, אינו אלא מיתמם.
לצידו אנו זוכים למבול של קליפים של נערים מנוערים, חלקם עם פאות רוויות ג'ל ובלוריות אין קץ, שמזריקים לעורקינו, בשקט ובחסות תרבות ה"מוזיקה החסידית" הזו, מינונים גבוהים של גויישקייט, והם ממסמסים את הפלטות האחרונות של חומות הגבולות בין העולמות, שהולכות וניתצות מדי יום ומדי שעה.
יאמר אליהם ברורות: צאו מכאן, עם המוזיקה הגועלית שלכם, ועם החלטלא'ך המזוייפים העוטפים את גופכם בעת שהוא מפזז כשיכור כושי מסומם.
הבו לנו עוד ר' חיים בנט, ר' יוסף משה כהנא, ר' משולם גרינברגר (ועוד רבים וטובים), שלא כרעו לבעל! הם ורק הם, זכאים לגעת בעולם הרגיש הזה ששמו מוזיקה יהודית ואמיתית, ולשמח לבבות ולקרבם לעבודתו.